משחקים בשגעון – על משחקי מחשב של מחלות נפש

ההיסטוריה של משחקי השגעון

המשחק הראשון שיצא לי לשחק ונגע באופן בסיסי בשגעון היה: I Have No Mouth, and I Must Scream המבוסס על סיפור מד"ב קצר באותו שם של הסופר הארלן אליסון.

I Have No Mouth, and I Must Scream
I Have No Mouth, and I Must Scream

בסיפור כמו במשחק, לאחר קץ הגזע האנושי במלחמה כוללת שנגרמה ע"י בינה מלאכותית השורדים מוצאים את עצמם  שבויים ע"י הבינה ועוברים התעללות פסיכולוגית ופיזית. למרות שמדובר בסיפור ספקולטיבי הוא היה אחד הראשונים שנגעו בנושא השפיות ויחסיות השפיות. שכן עד אז משחקי מחשב נחשבו למדיום ילדותי בעיקר וכאן קיבלנו משחק למבוגרים שהשפיע על שורה של יוצרי משחקים בסגנונו הגרפי והנושאים הלא פשוטים בהם עסק. ב-1998 זכינו לקבל משחק מקורי (לא מבוסס על ספר) שעסק באופן בלעדי בשגעון : Sanitarium

Sanitarium

כאן אנחנו מגלמים אדם שנפצע בתאונת דרכים בסמוך לסנטיריום קלישאתי לטיפול בחולי נפש. עקב הפציעה השחקן מגלה כי הוא סובל משכחה ואובדן זהות. המשחק עוקב אחרי השחקן המנסה להשיב את זהותו תוך כדי אובדן אחיזה במציאות וגרירת השחקן עצמו לתוך אותה תחושה חסרת אונים.

הפסקה

משחקי האימה הבידוריים (כגון Alone in the Dark) נכנסו הקונצנזוס של משחקי המחשב. המפתחים ללא הרף מכניסים אימה יותר מציאותית לתוך המשחקים (F.E.A.R , silent-hill resident evil). המשחקים נראים טוב אך גם מנצלים ופוגעים בדימוי חולי הנפש האמיתיים. השיוך המתמיד בתרבות הפופולרית בין שגעון למסוכנות לא מאפשר לדבר על שגעון בצורה הנכונה. משחקים כגון manhunt הם דוגמא קיצונית לאבסורד המדמם של הטרנד הזה  (לא מתייחס כאן על הטיב המשחקים או האפקט הבידורי שלהם תוכלו לקרוא על הנושא הזה בכתבה המצויינת הזו.)

יחס בוגר לשגעון ואיך זה מרגיש ?

אחד מהמשחקים הראשונים שדיברו באופן בוגר יחסית על מציאות , פנטזיה והגבול הדק ביניהם היה מוד ל half life 2 בשם :Korsakovia

במשחק תגלמו אדם הסובל מתסמונת קורסקוף. תוכלו לחוות חוסר אונים במציאות שבורה בה תהיו אבודים לחלוטין בתוך השגעון. המשחק בידורי במהותו אבל יחד עם זאת בין הראשונים שנוצרו בשנים האחרונות שמנסה להעביר את התחושה האיומה של אובדן זהות , חוסר יכולת ליצור זכרונות וחזיונות מבוססי מציאות. הוא למעשה הסנונית הראשונה והמבשרת של משחקי אינדי שנוצרים לאחרונה במטרה להסביר לציבור על מחלות נפש ולא להגחיך או לבזות אותם.

משחקים כמו :depression quest , elude , Actual Sunlight בהם מנסים להעביר את התחושה של דיכאון קליני , Akrasia העוסק בהתמכרות , There Are Monsters Under Your Bed שעוסק בדיכאון חרדה ודיסמורפיית גוף.

האם בכלל ראוי לעסוק בשגעון באופן בידורי ? אישית אני חושב שהדרך היחידה לעניין אנשים היא בלבדר אותם. הנושא הזה מעניין וחשוב והסטיגמות שנוצרו נובאות  מהרתיעה והבורות מהנושא. הטיפול הראוי היחידי לפי דעתי הוא להוציא את ההפרעות הנפשיות מתחום משחקי האימה והזוועתונים ולהנחית אותם ישירות לתוך משחקי הסימולציה לקהל הרחב.

למשל משחק בסגנון סימס בהם תצטרכו לגלם דמות שסובלת ממחלת נפש (למשל דכאון או סכיזופרניה) תעזור מאוד להבין את המחלות האלה באופן מציאותי ע"י קהל רחב של אנשים וחשוב יותר תשבור את הסטיגמה והטאבו שיש בנושא הזה. לאחרונה גל של יוצרי משחקים החלו להתנסות ביצירת משחקים אלה (חלק מהיוצרים סובלים ממחלת נפש בעצמם) תוכלו לקרוא את הכתבה על הנושא הזה כאן .

 אסכם רק במשפט הלקוח ממנה שמסכם את הגישה הנכונה לפי דעתי :

Bringing exposure to a lot of the psychological aspects of disorders and challenges that a lot of people have. Games are a really great way to open that dialogue and put people in each other’s shoes. That’s incredibly powerful and exciting.

 

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*