משחקי הרפתקה נשכחים

משחקי הרפתקה קלאסיים נהנים ממעמד מיוחד ברשת מזה זמן מה. הנה הגענו לתקופה בה משחקי הילדות האהובים זוכים להכרה מחודשת ונרחבת בגלל רימייקים נפלאים , קהילות רטרו ושפע של פרסום ואתרי מכירה. כמעט כל מי שגדל בתקופת הפריחה של הז'אנר הזה בשנות ה-80 וה-90 המוקדמות יטען שאז נעשו הקווסטים הטובים יותר, התחושה הזו מתעוררת אצלי גם אבל לטעמי נוסטלגיה מפריעה לשפוט נכון.

משחקים קלאסיים נפלאים זוכים לרימייקים מעולים. לקריאה נרחבת על רימייקים לקווסטים מעולים כנסו לכאן

הקאנון שופע דוגמאות מתור הזהב של הקווסטים : מאי הקופים עד לגבריאל נייט 3 ,סם ומקס , יומו של הטנטקל ועוד ועוד. אך מה לגבי משחקים שלא נכנסו לקאנון הקלאסי ?

שאלה זו התעוררה אצלי לפני כמה ימים כשחיפשתי משחק הרפתקה ששיחקתי בו בעבר ולא הצלחתי לאתר אותו. השם נשכח  וכל מה שזכרתי היתה העלילה שנסובה סביב ספירוטאליזם ועיסוק בקברים עתיקים בשם dolmen . פרופסור נעלם לאחר שבנה איזו מכונה שהעבירה אותו למימד אחר ואחיו יצא לחפש אחריו. ניסיתי לחפש בגוגל אבל נראה כאילו המשחק נידון לשכחה.

לאחר שעה של חיפושים אינטנסיביים מצאתי אותו לבסוף:  Outcry / Sublustrum (זהירות הערך בויקיפדיה מכיל ספוילרים).

למרות שהוא היה קצר עיצוב הסצנות היה כה מיוחד שאני בטוח שאם היה זוכה לחשיפה יותר טובה היינו מקבלים גם המשך ארוך יותר…

זו היא דוגמא למשחק "בלתי נשכח" משחק שהמוח מסרב לשכוח גם כשמבקרים מאתרי משחקים גדולים צקצקו בלשונם בחוסר אהדה וקטלו אותו. זהו משחק אומנותי מבוסס נרטיב אך גם בעל אלמנטים קלאסיים של משחק הרפתקאות (פאזלים ואיסוף חפצים) שהקדים את זמנו. כעת כאשר הסגנון הזה נהיה נפוץ בזכות משחקים כגון : Dear Esther , Gone Home, The Vanishing of Ethan Carter אפשר לומר שהביקורת עליו הייתה לא מוצדקת והוא הקדים את זמנו.

אולפן המשחקים הרוסי Phantomery Interactive הכין תערובת יוצאת דופן של עלילה ביזארית וויזואליות מדהימה של נופי חלום בסגנון גייגרי או סלבדור דאלי. אני חושב שהסיבה לכך שהמשחק הזה לא זכה למעמד ראוי הייתה שהנרטיב שלו הוא המקבילה המשחקית לסרט מיינדפאק  והסוף המדהים שלו לא היה כפית התה של כולם.

האולפן שיחרר משחק אחר , 1953 KGB Unleashed , שפעל על אותו המנוע אבל היה פחות מוצלח.

פחות מוצלח נרטיבית אבל רווי אוירה

הניסיון הזה של אובדן משחק אהוב בשכחה קולקטיבית בתוך הקהילה עצמה גרם לי לחשוב על משחקי הרפתקה שנשכחו. כמו למשל Inherit the Earth: Quest for the Orb שבאופן מפתיע קל יחסית לאיתור בגוגל אך היעדרותו מרשימות של קווסטים קנוניים בולטת .

לא רבים שיחקו בו כאשר יצא. בעצמי סירבתי לשחק בו בהתחלה. הגרפיקה הילדותית והדמויות – חיות מדברות מואנשות בסגנון רובין הוד של דיסני נתנו אווירה חזקה של משחק לילדים (החלטה שיווקית של החברה המפיצה, על פי הסיפורים העלילה קוצצה ממרכיבים אפלים מדי). על פניו התברר שהרעיון במשחק היה בוגר לחלוטין ושאב השראה מספרי מד"ב כמו "עיר" של קליפורד סימאק. במשחק נכנסנו למציאות בה חיות השתלטו על כדור הארץ לאחר שבני האדם נכחדו. האווירה והזמן מזכירים את אירופה של ימי הביניים ואנחנו משחקים שועל חביב בשם ריף שמואשם על לא עוול בכפו בגניבת כדור הסערות. הוא משכנע את השומרים שיאפשרו לו לעזור באיתור הגנב האמיתי ולנקות את שמו וכך המשחק מתחיל. מי ששיחק במשחק עד סופו יסכים שמדובר בקווסט ייחודי מעניין ובאמת ראוי להיות חלק מכל רשימה קאנונית.

לצערי כרגע מי שמשמר את זכרו אלה הם המעריצים הרבים שיש לו ובאמצעותם הוא כבר הספיק לזכות בסדרת קומיקס, עדכון למערכות מודרניות (אפילו אנדרואיד) ואפילו משחק המשך (בקרוב).

לעיתים קשה לחזות מה הגורם לכשלון. משחקים רבים בתקופת הפוסט הקלאסית סבלו מגורל עצוב של שכחה קולקטיבית למרות הייחוד והחן בהם, למשל The Gene Machine שהיה צריך להפוך לסדרה של משחקים לפי דעתי.

סאטירה מדוקדקת ומצחיקה על יצירות מד"ב קלאסיות כמו גם על שרלוק הולמס ובני תקופה רבים אחרים…

תחשבו על שרלוק הולמס פוגש בז'ול ורן , ד"ר גקיל ומר הייד וכמובן אי המטמון וקיבלתם סוג של מושג על המשחק (לא באמת). זהו האוסטין פאורס של המד"ב הישן ואווירת המסתורין ספק ספירוטאליסטית ספק מדעית הוויקטוריאנית. משחק של כריזמה, הומור חד ואווירה מצויינת.

המשחק הזה היה רק אחד מבין רבים אחרים שיצאו בזמנו תחת חברת הוצאה לאור גדולה לקווסטים: The Adventure Company היא היתה נודעת בקווסטים שיצאו ממנה בתקופה שלאחר ההתפרקותם של החברות הגדולות לקווסטים (Sierra ושות'), רבים מהקווסטים ששוחררו דרכה מצאו מקום בעשרת המקומות הראשונים לקווסטים מעולים. רבים אך לא כולם …למעשה הקווסטים היותר טובים ששוחרו ובמיוחד של האולפן המצויין Kheops Studio זכו להתעלמות גורפת מצד הקהל שהעדיף משחקים פחות ניסיוניים ויתר בנאליים מבחינה עלילתית.

אחד מאהובים עליי הן בהיבט הנרטיבי והן מבחינת הגרפיקה היה : Voyage: Journey to the Moon

Voyage: Journey to the Moon

זו הייתה חתיכת חוויה לשחק במשחק שהתבסס על המסע לירח של ז'ול וורן. וחוויה ביזארית במיוחד שכן הירח פה לא מתקרב למציאות. מבחינה גרפית המנוע בדומה לשאר המשחקים מבית היוצר איפשר צפייה ב 360 מעלות וגולת הכותרת , מנגנון הרכבת חפצים שמיושם בכמעט כל משחק של האולפן , היה חוויה מהנה לטעמי (גם אם מתסכלת לעיתים).

משחקים אהובים נוספים של האולפן היו : Nostradamus: The Last Prophecy ו – The Secrets of Da Vinci: The Forbidden Manuscript

Nostradamus: The Last Prophecy

הם הכילו פאזלים מעניינים, אווירה טובה וחווית משחק מהנה למרות העלילה היותר מיינסטירמית (שתמיד הרגישה כתירוץ להצדקת הגרפיקה והמנוע). משחקים אלה היו פחות טובים מהקודמים בסקירה אבל הם בהחלט ראויים לטעמי להזכר ולו מהפן האומנותי. לצערי משחקים שנדחפו בשיווק אגרסיבי למשל סדרת Secret Files הצליחו בהרבה למרות היותם קלישאות.

לסיכום

בכל מה שקשור בקווסטים קלאסיים אין עוררין על השתייכותם לקאנון. צריך להיות בנאדם משונה בשביל לא להעריך קלאסיקות כמו: LOOM או עולם הדיסק. יחד עם זאת משונה יותר שבקרב יצירות חדשות יותר אין שום ניסיונות לארכב או להרכיב רשימות מומלצים כאלה.

זה חשוב משום שללא רשימות שמתמצתות וממצות את המשחקים השונים שיש שם אני חושש ששחקנים חדשים לא יחשפו לתקופה שלמה של משחקי קווסטים. הם ישחקו באי הקופים אבל לא יחשפו לקווסטים המעולים שיצאו בתקופה שנחשבת בעיני רבים למעין "ימי הבינים של הקווסטים".

וחבל כי בדומה למיסקונספציה לגבי ימי הביניים (על פי עדויות אחרונות) כך גם בתקופת הדעיכה של משחקי ההרפתקות היו משחקים מעולים שנהנו מיתרונות טכנולוגיים וסגנון חדשני שהקודמים היו מתים ליישם.

התמונה מתוך The Book of Unwritten Tales אחד מקווסטים הראשונים והמעולים שיצאו בתקופה התחייה מחדש בערך החל מ 2009 . יש האומרים שהוא אפילו היה זה שהחייה את כל הזאנר בגלל ישום מנוע מודרני לכתיבה סאטירית בסגנון הישן

 

 

 

1 Comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*