משחקים בשנאה – אלימות במשחקי מחשב

ב 20 לאפריל 1999 Eric Harris ו Dylan Klebold טבחו ב 12 תלמידים ומורה תיכון בעיירה הישנונית קלומביין בקולרדו. לאחר ביצוע המעשה שניהם התאבדו והשאירו את העולם בהלם ללא כל הקלה מהידיעה כי המשפט בהם יעשה צדק לקורבנות. הקטרזיס היחידי שהעולם קיבל החל להופיע בדמותם של דוברים הזויים שונים שניסו לקשר בין מעשי הקטל לתחלואי החברה המודרנית.

פיד מצלמה מההתקפה – באדיבות ויקיפדיה

המעשה הצליח לפתוח מחדש דיון סוער סביב משחקי וידיאו והאם משחקים אלה גורמים לאלימות ?

קיצור תולדות האלימות במשחקי וידאו ומחשב

האלימות במשחקי מחשב פרצה לתודעה הציבורית השמרנית בארה"ב כמעט בתחילתו של המדיום. קשה להאמין אבל האלימות במשחקי המחשב על פי הדעה של הציבור השמרני החלה עוד מפאק-מן. לפניו המשחקים הציגו בעיקר צורות גאומטריות מופשטות שלא ניתן היה לקשר ביניהם למעשי אלימות. לבני משחק משתלבות שנעלמו היו פאזל גיאומטרי(טטריס) וכמובן המשחק הראשון בהיסטוריה , פונג , שהיה פישוט של טניס.

בתקופה התמימה ההיא, פאק מן היה מהראשונים להציג הרס גרפי (גם אם זניח בסטנדרטים של היום). הדמות שגילמנו אכלה דמויות אחרות שניסו להרוג אותה. ניתן לומר שהתפתחות הטכנולוגיה הגרפית פתחה אפשרויות חדשות לאלימות מדומה שכן קשה מאוד ליצור אלימות עם צורות גאומטריות (חוץ מבספרו של אדווין אבוט – שטוחלנדיה).

אם כך "תיבת הפנדורה" נפתחה ועשרות משחקים "אלימים" החלו לצאת מדי שנה. החל ממשחקי מכות שונים , פלטפורמרים כגון מריו (כן גם הוא נחשב לאלים) וכמובן גולת הכותרת: Wolfenstein 3D. המשחק שהעלה את הרף כאשר הציג טבח בחיילים (נאצים -בשביל להצדיק את האלימות). מעבר לכך הפרספקטיביה החדשה שלו  אפשרה לשחקנים לחוות אלימות מגוף ראשון באופן שמזכיר את האופן בו אנחנו חווים אלימות באופן ממשי.

Wolfenstein 3D – המשחק התאפיין בשילובם של סמננים נאצים וכמובן שנאצים מותר להרוג אז הביקורת לגבי האלימות היתה פחותה מאשר הביקורת בנוגע לסמני הנאצים עצמם.

קפיצת מדרגה נוספת הופיעה בדמותו של משחק המכות מ 1992 – Mortal Kombat

מאז המשחק הראשון הסדרה גדלה והציגה מגוון רחב של מיתות והוצאות להורג יצירתיות. כמו גם ליטרים של דם

למרות כל השערוריה שהמשחק הזה עורר ביציאתו הזעם כלפיו מהציבור היה פחות בהשוואה למשחק מפורסם אחר שיצא שנה אחת אחריו – DOOM.

דום הציג אלימות , דם , איברים וטבח המוני (במפלצות). בנוסף לאלה היו גם דימויים שטניים רבים ומוזיקת מטאל (אלקטורנית)

DOOM מבחינה היסטורית היה השלב הבא במשחקים אלימים. הצגת ה- Gore במשחק הזה שוכללה לכדי אומנות של ממש. משחקי ירי מגוף ראשון אחרים שיצאו אחריו שאפו להפוך את האלימות הגרפית המוגזמת של דום למדוייקת יותר ובכך יש שיאמרו אולי למטרידה יותר. מכל הניסיונות הרבים שבאו אחריו האחרון שהצליח להציג את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר מבחינת האלימות היה Soldier of Fortune . למשחק פותחה מערכת פיזיקאלית יחודית בה גופות האויבים חולקו ל26 אזורי פגיעה יחודיים כך שכאשר יריתם באזורים שונים הם התפרקו באופן מציאותי יחסית לחתיכות בגדלים שונים בהתאם לזוית , הנשק ועוצמת היריה.

Soldier Of Fortune היה החלוץ , מאז הוצאתו מנגנונים אלה שולבו באין ספור משחקים אלימים אחרים

האלימות הגרפית במשחקים התפתחה  בהתאם להתקדמות במנועים הגרפיים והפיזיקאליים. אך למרות מה שניתן היה להציג היו דברים שאף אחד עדיין לא העז באותה תקופה.

האם משחקים אלימים גורמים לאלימות ?

המדע לא מצליח לענות על שאלה זו. קיימים מחקרים לכאן ולכאן אבל בגלל העניין הפילוסופי של הביצה והתרנגולת הטיעון שהטבע האלים של בני האדם היה קיים הרבה לפני שמשחקי המחשב הראשונים נוצרו ימשיך לשרוד. כמו כן חשוב להבין כי המחקרים בתחום סובלים מהטיות מרובות וכלי המחקר עצמם לא מדוייקים מספיק.

מדע לחוד, מבחינה חברתית הויכוח הציבורי על הקשר הזה מסרב להעלם. דוברים ידועים כגון ג'ק תומפסון ניצלו את הויכוח לקידום אג'נדה פרטית פוליטית  ובדרך גרמו להגחכה של הטענות של עצמם. תומפסון הצליח לעצבן את קהילת הגיימרים כל כך ש"הצליח" לזכות במשחק סאטירה חינמי אלים במיוחד על פועלו בשם :I'm O.K – A Murder Simulator

הניסיון להוציא את האלימות זה מעשה לא טבעי. החברה עצמה היא חברה אלימה שנהנית מסוגים שונים של אלימות. להוקיע את האלימות זה כמו להוקיע את המין ..זה משהו לא טבעי לחלוטין.

עם אלימות מדודה ולא מזיקה ניתן לחיות אבל אחת הסוגיות המרכזיות בחקר המדעי של האלימות במשחקי המחשב הוא הרף לאלימות. כלומר הסבילות האישית שלנו לאלימות שעולה בחשיפה לאלימות. אנחנו מסוגלים לעמוד במעשי אלימות הולכים וגוברים רק אם נחשף לאלימות קשה יותר ויותר (זו אגב לא תלוייה במשחקי מחשב).

באופן אישי תמיד הנחתי שמשחקי מחשב לא תורמים לסבילות לאלימות יותר מאשר מהדורת החדשות הישראלית או סרטים של שוורצנגר. משחקים הם פשוט מדיום צעיר יחסית אז הדורות הבוגרים יותר מזלזלים בו כפי שמקובל היה מאז ומתמיד (זלזול בטכנולוגיה חדשה). המחקר הנ"ל גם אם הוא מוגבל בשיטות שלו מציג את הגילוי על כך שאלימות היא אלימות וכנראה שאין השפעה על היותה אינטראקטיבית או פסיבית אלה יותר אם הצופה מתחבר אלייה מבחינה רגשית.

קטל שהוא גרפי בהרבה ממפלצות מפוקסלות יש לציין

סימולטורים לרצח ?

השלב שלקח זמן לתעשייה לעבור אותו הוא לחצות את מחסום הסיבה לאלימות. מסתם אלימות שמשרתת את העלילה השלב הבא  הופיע בדמותם של  משחקים שהקטל האנושי הוא המטרה הראשית .

המשחק הראשון שאני יכול לחשוב עליו שתגמל רצח של עוברי אורח היה Carmageddon

התמונה מתוך Carmageddon 2 , נקודות עבור דריסות

במשחק שבבסיסו היה משחק מרוצים, השתמשנו בהולכי רגל תמימים כטוקנים לנקודות בעת דריסתם (נקודות אלה סייעו לשדרג את כלי הרכב או גרמו לנצחון במירוץ). המשחק השפיע באופן משמעותי על משחקים אחרים שנוצרו בעקבותיו והיה ההשראה הברורה לגלגול האלים ביותר שסדרת GTA והעולם ידעו, GTA 3 .

פורץ דרך בכל תחום , עולם פתוח , הומור שחור , מוזיקה מצויינת , משחקיות ממכרת ואלימות שאולי יצאה מפרופורציה ..

נכון שאת רעיון הדריסה של עוברי אורח ולחימה ברשויות החוק ראינו כבר במשחקים אחרים בסדרה אבל השילוב בין מנוע תלת מימדי ופרספקטיבה מציאותית גרמה לשערוריה חברתית עצומה. "סימולטור לרצח" המשפט הידוע שנאמר על ידי ג'ק תומפסון לא מייצג את המשחק (שכן הוא מעולם לא שיחק בו …. ) כל מי ששיחק בו יכול לומר כי GTA 3 הוא סימולטור לפשע ולא בהכרח לרצח. רוקסטאר החברה המפתחת הבינה זאת והחליטה לעלות את הרף כששיחררה את המשחק :manhunt

כנראה המשחק היחידי בו ניתן להרוג באמצעות שקית פלסטיק

כאן כבר מדובר בסימולטור רצח למהדרין בו אתם נדרשים לחסל פושעים עבור ההשרדות שלכם. נכון… כולם שם פושעים אלימים ועדיין קשה להתעלם מכך שזהו סימולטור רצח נטול יומרות אחרות. המשחק עורר כצפוי גל של החרמות ע"י מדינות שונות לרגל יציאתו ועד היום נחשב כאחד מהמשחקים השערוריתיים ביותר שנוצרו.

המשחק הבא בסקירה החליט לקחת את הרעיון הבסיסי של טבח בבני אדם ועוברי אורח בסגנון GTA ולהכניס אותו לסביבה הומוריסטית סוראליסטית כמעט. התוצאה POSTAL 2 ההמשך מ POSTAL הראשון מ 2001.

המשחק הזה מיוחד בכך שהוא עושה פניית פרסה בכל הנוגע לאלימות במשחקי מחשב. במקום ללכת ללב המאפילה הוא בחר להגחיך את כל הנושא. אז נכון שהורגים בו אזרחים פשוטים באופן אלים במיוחד אבל הייצוג שלהם גרוטסקי. מכאן שבמקום לחסל דמויי אדם ריאליסטים אתם מחסלים קריקטורות וזה בסדר.

המשחק שלקח את הרעיון של POSTAL אבל בחר ללכת בכיוון השני ובכך החזיר את האבולוציה האלימה למסלולה יצא לא מזמן וקוראים לו בשם הפשוט: HATRED

המנוע שלו לא מתחרה ביצירות מופת כמו GTA 5 אבל מבחינת אלימות קשה אין ספק שמדובר במשהו מיוחד. כשהתקנתי אותו על המחשב ושיחקתי את השלב הראשון במהלכו גם נהרגתי לא הרגשתי שום צורך לסיים אותו , לא הרגשתי רצון להתרסק לתוך בניין או לחסל זונה בסמטה חשוכה. המשחק הזה גרם לי לרצות לעשות רק דבר אחד ויחיד, לצאת ולמחוק אותו מהמחשב.

פורקן

דחפים אלימים דורשים פורקן בדיוק כמו דחפים מיניים. אחת הבעיות הגדולות של המאה ה-21היא רמות הולכות וגוברות של אלימות. החברה שלנו לא סובלנית והסולידריות הולכת ונעלמת. במצבים אלה פורקן נהפך לצורך נפשי בסיסי. כל כך בסיסי שהוא מספק רווחים נאים לחברות שמנצלות אותו.

באופן אישי הרגשתי שמי שחשב לעשות גירסה ראליסטית ולא מודעת לעצמה לגרוטסקיות של POSTAL ו GTA חטא לעצמו. התוצאה היא פשוט חולנית. אני לא מכיר הרבה אנשים שחולמים על רצח ללא שום מטרה בחפים מפשע. אני אוהב את POSTAL בגלל הגיחוך שבו ובגלל  המציאות האלטרנטיבית ההזויה שהוא בנה. את GTA אני מעריץ בגלל הסאטירה החברתית, הנהיגה המהירה והקטל בטעות של עוברי אורח תמימים.

אני בהחלט לא אוהב משחק שאין בו שום דבר מלבד "רצח" של אנשים ללא מטרה מלבד שנאה עמומה. שנאה שאגב לא מנסה כלל להצדיק את עצמה המשחק פשוט אומר לכם שאתם שונאים את האנושות ולכן הגיע הזמן לטפל בה. אז כן אין לי שום ספק שהמשחקיות המלוטשת , הפיזיקה המדהימה הגרפיקה המתאימה. הם מרכיבים מעולים והכל שם מתקתק ללא בעייה. קשה לי מאוד להתרגל למשחק שמנחית שנאה ללא מטרה וש"הכיף" שבו היא להנחית יריה אחרי יריה בגבו של קורבן , סתם ככה.

אני חושש לחשוב מה העתיד צופן מבחינת האבולוציה של המשחקים האלימים. המשחק הזה מתאים לשחקן רק במידה ומבחינה רגשית הוא נמצא במקום בו הוא נהנה ממנו. אולי משחק ב Hatred יכול למנוע מרוצחים המוניים בסגנון אלה שביצעו את הטבח בקלומביין לגרום לקטל אמיתי בכך שיביא להם את הפורקן הראוי ויש גם אחרים שיטענו שדווקא להפך משחקים בסגנון עשוים לדחוף אותם לביצוע המעשה עצמו, המדע כאמור חלוק בדעתו לגבי זה.

אחרית דבר

אחרי שהעלתי את הקישור לפייסבוק נתקלתי בתגובות חזקות מצד גיימרים. "כיצד אני יכול לטעון כי אלימות במשחקים תורמת לאלימות במציאות ?!". הרגשתי כאילו אני חוטא כנגד בני עמי שלי.

שלא יהיו ספקות , אני גיימר מזה שנים רבות וראיתי כיצד המשחקים האהובים שלי מתפתחים ביחד איתי. האלימות בהם התפתחה בהתאם לתפיסת העולם שלי והשיפוט שלי כנראה נשאר שפוי יחסית בזכות עובדה זו.

לתת לילדים קטנים לשחק במשחקים "בוגרים" הוא מעשה לא אחראי בדיוק מסיבה זו. אני לא אומר שמשחקים אלימים יהפכו את הילדים הקטנים לרוצחים (דרוש הרבה יותר מזה) אבל אני בהחלט חושב שיש להפעיל שיקול דעת ולספק פורקן לאלימות באופן מידתי בהתאם לשלב הרגשי בו נמצא הילד. למשחקים אלימים יש פוטנציאל הפוך, שימוש מושכל בהם יכול להגן על הילד מאלימות לה הוא נחשף בסביבתו המידית ולספק הבנה פנימית לגבי הדחף הטבעי הזה. הבנה זו רק תועיל לו להתגבר על האלימות באם היא תתעורר במציאות :).

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*