הורות לגיקים

 

כגיק והורה צעיר אני יכול להכריז שמת הזמן הפנוי.  זה לא סוד שהמצרך הנדיר הזה שהופך בשילוב עם סקרנות ודמיון בני תמותה רגילים לגיקים אוזל בהדרגה ככל שמתבגרים. לאחרונה נולד לי ילד והתברר לי שהביולוגיה חזקה יותר מכל תרבות בכל הנוגע לסדר עדיפויות.

הרהורים על הורות

לפני מספר שנים שאלתי שאלה באחד מקבוצות הגיימרים הבוגורת יותר בפייסבוק "כיצד משלבים עבודה / זוגיות ומשחקי מחשב" קיבלתי שלל תגובות אבל אחת מהתשובות היותר מעוגנות למציאות הייתה שעבודה זה עוד כלום והאתגר האמיתי הוא לשלב גם גידול משפחה. מובן שלא באמת הבנתי את זה כמו שכל מי שלא נמצא בסיטואציה של גידול ילדים לא באמת יכול להבין למרות כל הסימולציות המחשבתיות.

כעת אחרי שבני הראשון נולד, אני יכול לבחן את השאלה שלי עצמה ולהבין שהיא הייתה נאיבית ולא רק היא אלה גם אני. כשנולד לך ילד אתה מפסיק להתעסק רק בעצמך. אולי תקראו לזה קץ הילדות ואולי הקלישאה החבוטה שגיקים הם פשוט מבוגרים שלא רוצים להתבגר. אני לא בטוח מה נכון יותר מלבד שהדחפים הביולוגים מנטרלים לאט לאט את הדחף המתמיד לסיפוק עצמי – מה שכנראה עומד בבסיסה של החוויה הגיקית כולה.

שלב 1. לדאוג למישהו אחר מלבד עצמך

לפני שנתחיל יש פיל לבן שצריך להוציא מהחדר. זוגיות היא הכנה נפלאה לגידול צאצאים. כשיש בן/בת זוג חלק מהזמן הפנוי מופנה אליו/ה וכך בזעיר ענפין מתחילים לחוות את "החיים האמיתיים". למרות הכנה זו, בן/בת הזוג היא עדיין יחידה אוטונומית שיכולה לדאוג לעצמו/ה. תינוק בניגוד לבן/בת זוג הוא חסר ישע. על כן חלק גדול יותר מהזמן הפנוי הולך לטיפול בו. לא מדובר פה רק בצרכים נפשיים שיש למלא כמו בזוגיות אלה על שורה של מטלות שאנחנו כבוגרים תופסים כמובנים מעליו: ה ADL.

שלב 2. זמן פנוי

אפשר לומר שהגיקיות המודרנית היא פרי הזמן הפנוי. ככל שיש יותר ממנו כך גם תחומי העניין הגיקים יהיו רחבים יותר. בלב שלם אני יכול להודות שהיה לי המון זמן פנוי כשהייתי קטן. בהתחלה כל כך הרבה ממנו שאפילו התאפשר לי לקרוא ספרים שעות ללא הפרעה. אחר כך הגיעו משחקי המחשב שעזרו לנצל את הזמן הפנוי באופן מודולרי יותר ככל שהתבגרתי ואלה פינו את מקומם לסרטים וסדרות שזיקקו שעות רבות לדקות מסך ממצות יותר.

פיתחתי עניין במד"ב ,פנטזיה ,היסטוריה, פילוסופיה ומדע. אלה נהפכו לתחומי עניין שהחלו לשאוב זמן פנוי. ולמרות המחויבות (ואלי גם בגללה) הם נהפכו לחלק מ"הדנ"א הנפשי" שלי ואני לא יכול לדמיין את "עצמי" בלי תחומי העניין האלה.

כאשר הזמן הפנוי החל להתמעט למדתי לנצל אותו טוב יותר. אתם יודעים איך זה …אין זמן לקרוא את רומח הדרקון כעת אז אפילו אין טעם לחשוב על זה (הייתה גם סוג של שאיפה פנימית שכשיהיה זמן פנוי נשלים חסרים כמו הקאנטוס של היפריון או את כל העונות שפיספסתי מתיקים באפלה). היו גם הישגים מרשימים של רצון פנימי חזק למשל סיום הסאגה של אנדר לפני יציאת הסרט או קריאת כל שר הטבעות במהלך שיעורי האנטומיה/פיזיולוגיה של התואר הראשון.

הישגים אלה גם אם נפלאים הם חסרי משמעות משום שההבנה כי אני נמצא פה במרוץ נגד הזמן רק הולכת ומתחדדת לה.

שלב 3. משמעות

בעת ההבנה כי כעת אתה ההורה של היצור הקטן והחמוד הזה ישנו משברון קיומי קטן. מתברר לך שלדברים האלה שאהבת כגיק יש פחות משמעות. שלא תבינו לא נכון אתה עדיין נהנה לצפות בסרטים של מארוול ולעסוק בפילפולי ההלכה של הפריים דירקטיב במסע בין כוכבים. אבל אתה גם מתחיל להבין שאין טעם לאכול את האמבוריזה הריי היא לא נגמרת ואתה לא בן אלמוות. גם הגרד מאחורי הראש – לחוות כל פיסת חומר חדש שנוצר בפנדום האהוב שלך הולך ונעלם.

הזמן הפנוי הולך ומתמעט , אתה עייף ולא מרוכז ומנצל את הזמן הפנוי למשימות שלא דורשות מחוייבות פנימית. משחקים מטופשים על הסמארטפון , פוסטים וקליפים קצרים בפייסבוק (רק 3 דקות , 20 דק זה כבר יותר מדי).אתה מאבד חלקים קטנים מעצמך כשנוירונים שוכחים פרטים מפנדומים אהובים. הדחף להתעדכן הולך ונשחק ובמובן מסוים

בסוף אתה מקבל על עצמך את הבורות הזו, שכן באמת יש בה משהו משחרר כי זה כבר לא משנה אם פספסת פרקים או לא סיימת את המשחק…

SKYRIM למי יש כוח לזה….

שלב 4. התקווה

אתה תולה בתקווה הזו את כל כולך. התקווה שהזמן הפנוי ישוב בקרוב. התקווה הזו מדרבנת אותך לשמור על הגחלת. אתה קורא ביקורות במקום לחוות בעצמך ומתעדכן בחדשות ואפילו ניסיתי לצפות בפרק הראשון של הסדרה החדשה הזו שכולם מתלהבים ממנה. גם אם אולי לא תוכל להתמיד מעבר לפרק השני.

מתעוררת לה תקווה חדשה כעת, שתוכל ללמד את בנך את הדברים שאתה אוהב. כל מה שהוריך לימדו אותך וכל מה שלמדת בעצמך כשהיית קטן, כך תוכלו לחקור עולמות רחוקים ביחד: לשחק , לצפות לקרוא ולשוחח.

אתה חולם מהקיץ בזמן האכלתו או החלפת החיתול הלילית שהפלא הקטן הזה בעצם מבין שהוא שומע מוזיקה מאי הקופים 2 והוא מודע למשמעות הכבירה שיש לדבר הזה עלייך.

אתה משוכנע שזה יקרה, זה מעבר לפינה ממש, רק צריך סבלנות. הנה הוא כבר נהיה עצמאי יותר ויהיה לך יותר זמן פנוי. אבל כאמור אתה מגלה שהשאיפה לעצמך כבר לא משנה לך. כי כמו שגילית בשלב הזוגיות זה לא משנה. כמו שגיקים רבים מגלים בשלב הזוגיות….לספוג את כל זה לבד מאבד מהמשמעות.

שלב 5. התבגרות

זה מצחיק אבל אנחנו נשאבים לפנדומים כילדים בשביל לקבל משמעות נוספת לחיים. ככל שאנחנו מתבגרים ונכנסים אנשים נוספים לחיינו למשל בני זוג משמעותיים אנחנו רוצים לחלוק עמם את הדברים שאנחנו אוהבים.

ילדים זה לא שונה מכך. שיתוף החיים הופך אותם למהנים יותר ומעניק להם משמעות. אתה מוצא עצמך בגיל 30+ מהרהר לעצמך על התובנה הזו ומבין שהתבגרת ונהפכת לפחות אנוכי ממה שהיית פעם אולי גם פחות ילדותי.

מצד שני הרצון שילדך ובת הזוג שלך יאהבו את אותם הדברים כמוך הם במובן מסויים שיא האנוכיות ואולי גם הילדותיות. יתכן שזה השלב הבא?

שלב 6. שדרוג

אתה מוצא את עצמך מחפש תחפושת גיקית לפורים הראשון של הקטן ומבין שאתה כופה עליו את הגיקיות של עצמך מבלי לשים לב. אולי זה מה שקורה לילדים של חרדים…אתה מכניס אותו לעולם התוכן שלך ומקווה שהוא יגדל כמו גירסה משופרת של עצמך. אנכי אנכי כל כך ויחד עם זאת בלתי נמנע לחלוטין. כולנו חווים את העולם מתוך עצמנו והשקפת העולם שלנו היא שלנו בלבד. אני רוצה להאמין שלא אכפת לי מה הוא יבחר והעיקר שיהיה מאושר אבל אני רק משלה את עצמי …בתוך תוכי אני מקווה שהוא יגדל להיות גיק כמו אבא שלו 🙂

ואז אתה מוצע את עצמך מבזבז כסף לשיט גיקי גם עבורו

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*