הקומדיה מתה – תחי הדוקו-קומדיה!

כמעט כולם מבינים שאדם סנדלר היה אמור לפרוש מזמן אבל חוץ מהעובדה הזו קשה להסכים על משהו בעולם הקומדיות. ככה זה הומור, כמו עם מוזיקה נורא קשה לקבוע חד משמעית על איכות. הפוסט הזה מהווה סקירה היסטורית לא מאוד מעמיקה של היצירות האהובות עלי  בז'אנר וינסה לשכנע אתכם הקוראים כי הקומדיות הטובות ביותר משתייכות לתת-ז'אנר זה.

מהי דוקו קומדיה?

דוקו קומדיה שייכת למוקומנטריה שהיא תת ז'אנר חדש-ישן המשתמש בתיעוד מציאות פיקטיבי בכדי לשטות בצופה ולעיתים להגחיח ולהצחיק (ואז תיקרא דוקו קומדיה).

היצירה הדוקו-קומית הראשונה שאני יכול לחשוב עליה  היא "Take the Money and Run" של וודי אלן משנת  1969 . בסרט אנחנו נחשפים לסיפור חייו המופלא של וירגיל סטארקוול. פרחח הנשאב  לחיי פשע הזויים במיוחד. אני לא בטוח אם וודי אלן הושפע ממונטי פייטון  בכתיבת הסרט שכן קשה להתעלם שהוא מעט מזכיר את מערכון ה The Piranha Brothers. בין אם מדובר בוודי אלן או מונטי פייטון השורשים של הז'אנר נמצאים בנונסנס.

מאוחר יותר בקריירה שלו , וודי אלן יוצר את Zelig סיפורו של אדם בעל יכולת כמעט על טבעית להטמע בסביבתו. בזליג אנחנו רואים הבשלה של הרעיון הדוקו קומי מעבר לנונסנס הראשוני שלו המזוהה עם אלן לכדי סאטירה וביקורת חברתית של ממש .מעבר לעבודת העריכה הגאונית (גם בסטנדרטים מודרניים) והעיצוב האומנותי המוקפד מסתתרת אמירה פילוסופית אמיתית על יהודים בחברה האמריקאית (או בגלות).

Zelig 1983

אם וודי אלן הוא סבה של הדוקו קומדיה, אבותיה הם רוב ריינר ("כשהארי פגש את סאלי…") וכריסטופר גסט אשר שחררו ב 1984 את : This is Spinal Tap והרעידו את עולם הקומדיה. מרבית המבקרים מסכימים כי עד לימינו מדובר בדוקו-קומדיה הטובה ביותר שנוצרה. העלילה נסובה סביב להקת רוק כבד פיקטיבית בשם ספיינל טאפ. דרך הצילום התזיזתי אנחנו חווים עולם שמרגיש מאוד אמיתי כמו שהוא מרגיש גם גדול מהמציאות אם זה דרך הליריקס של השירים או הדמויות ההזויות.

כאשר הסרט יצא הדוקו קומדיה הייתה בקושי ז'אנר עם קומץ יצירות לא אחידות ברמתן או בסגנונן (למשל The Gods Must Be Crazy). לציבור הצופים היה קשה לאכול את הסרט הזה וכבר בהקרנות המבחן העירו ש"המצלמה רועדת מדי" שכן רבים לא הבינו שמדובר בזאנ'ר קולנועי חדש בעל חוקים משלו.

המרכיבים הטכניים של הדוקו קומדיה הוגדרו בסרט וניתנים לניסוח כדלקמן :

1) מצלמה רועדת , מצלמה שטה , מצלמה שהיא הצופה עצמו. ללא המצלמה החופשית ולעיתים הרועדת מפסיקים להרגיש כי החוייה היא אותנטית. ה- suspension of disbelief המרכזי שעומד בבסיס סרטים דוקומנטריים הוא כמובן הרעיון כי מה שמצולם לא מבויים.

2) ראיונות נייחים בין לבין. מזכירים לצופה כי מדובר בכל זאת בסרט דוקומטרי שנערך מתוך כוונה מסויימת ולא "סרט טבע" (אם כי גם סרטי טבע מבויימים בדרגה כזו או אחרת).

3) נונסנס והזייה – בתוך המעטפת ה"רצינית" התוכן עצמו הזוי ומצחיק.

הדיסוננס הזה בין החוויה האותנטית למלאכותית הוא מה שהופך את החוויה למעניינת יותר מסרט שלם שמצולם בסגנון כזה או אחר. אם זה נשמע לכם מעט דומה למשהו שאתם מכירים אתם לא טועים , ז'אנר הריאלטי שואב באופן ברור מתוך העולם הדוקומנטרי .

כריסטופר גסט ימשיך לפתח את הז'אנר גם ב Waiting for Guffman – העוסק בהפקת מחזמר בתיאטרון קהילתי ו- Best in Show על עולם מופעי הכלבים ובעליהם.

Best in show 2000

אחת הדוגמאות הראשונות שאני יכול לחשוב עליהן על דוקו קומדיה בטלויזיה הגיעה דווקא מהארץ. ההפקה היתה דלת תקציב אבל לא ניתן לערער על כך שכבר בשנת 1997 חינוכית שיחררה דוקו קומדיה למהדרין . אני מדבר כמובן על שערורייה תוכנית התחקירים הפיקטיבית בהנחייתו של טל פרידמן. התוכנית הייתה מוצלחת לתקופתה והיא בעיקר זכורה לטוב לצופה הישראלי. בשנת 2001 The Office הוכיחה כי ניתן לעשות דוקו קומדיה מוצלחת גם בטלויזיה.  בנוסף  להזנקת הקריירה של ריקי ג'רווייס היא הייתה הסנונית שבישרה על מבול של תוכניות בסגנון. מעבר להאדפטציות המוצלחות יותר שלה (הגירסה האמריקאית) או המוצלחות פחות (הגירסה הישראלית) . אחד מההישגים הגדולים ביותר של התוכנית הייתה גם החדרת הז'אנר הזה למיין סטרים של קומדיות המצבים (הסיטקום).

מעולם לא אהבתי במיוחד קומדיות מצבים. כלומר יש יוצאים מן הכלל כמובן , למשל סיינפלד בגלל היותה סדרה מרושעת וצינית או נישואים פלוס (כנ"ל) ) שנתנו מאבק עיקש במלאכותיות המתקתקה של קומדיות המצבים והפשטנות בתסריט.

 "משפחה בהפרעה" מ 2003 –  Arrested Development לקחה את הציניות והנבזיות לכיוון הדוקו קומדייה.

אני מתלבט בין "משפחה בהפרעה" לבין סדרה נוספת (בהמשך) לטייטל היומרני "הסדרה הקומית הטוב ביותר".

מה היה כל כך מיוחד ? כמו נישואים פלוס המשפחה כאן לא מתפקדת ברמות קיצוניות יחד עם זאת הסיפור והכתיבה הם בכמה רמות מעל. לא מאכילים את הצופים בבדיחות (או צחוקים מוקלטים) ויש הומור פנימי מיוחד שמתפתח עם כל פרק. בנוסף מהפן הטכני כנראה לא ניתן היה לספר את סיפורה של משפחת בולט' ללא המצלמה הנדחפת שמוסיפה את ה"אותנטיות".

הדוקו-קומדיה-ריאליטי

סאשה בארון כהן ייצר לתוכניתו הפרובקטיבית Da Ali G Show שורה של דמויות מוקצנות וגסות ( אלי גי , ברונו , וכמובן בוראט) הרעיון היה להשתמש במוקומנטריה בשביל להוציא מאנשים רגילים את הדברים שבדר"כ שומרים בפנים ולהשתמש בדמות שנואה בשביל להוציא את הדעות האמיתיות שלהם על אנשים (שעיר לעזאזל). מדובר היה כמעט בסוג של Guerrilla filmmaking למוקו-קומדיה. כך בין פנאל אירוח הזוי במיוחד לבין ראיונות מצולמים התוכנית הייתה נועזת מאוד לתקופתה ואפילו לתקופתנו. כאשר בוראט נחת בקולנוע ב 2006 בסרט :

Borat: Cultural Learnings of America for Make Benefit Glorious Nation of Kazakhstan

הוא הצליח לזעזע את התרבות האמריקאית ולהכנס למיין סטרים שלה. מעבר לכך שהסיטואציות המבויימות והסמי מבויומות הצליחו להראות לכולם את פרצופו האמיתי של האמריקאי, זו הייתה הצגת תכלית. הז'אנר נועד ליותר מסתם מקום מפלט לאקדמאים או קולנוענים יודעי דבר אלה לכבוש את המיין סטרים. היית יכול להיות חובב קומדיות אדם סנדלר ועדיין להנות מהסרט הזה ואם שנינות וחדשנות תחפשו יש את זה גם כאן בשפע. כהן גרף את כל הקופה אבל הציג גם את הכשלים בשיטה הריאליסטית הזו.

אם בספיינל טאפ כולם היו שחקנים כאן כמעט כולם לא שחקנים. האותנטיות היא זו שדווקא פוגעת כאן במושא הצחוק. למרות שהוא ניסה לשחזר את ההצלחה תוך כדי מיזעור הפגיעה באנשים רגילים (ברונו מ 2009 ) זה רק הרגיש כמו חיקוי של הדבר האמיתי והדיקטטור מ 2012 כבר היה מבויים לחלוטין (והרגיש יותר כמו You Don't Mess with the Zohan מאשר העבודה הקודמת של כהן).

האבולוציה ממשיכה

בעוד שבטלויזיה ניסו לשחזר את ההצלחה של המשרד בסדרות כמו Parks and Recreation או – modern family אלה לרוב היו נסיונות לא מאוד מחדשים. שלא תבינו לא נכון אלה הן תוכניות מעולות עם תסריט מהודק והומור פנימי בשפע אבל משהו בפנים מרגיש מהוסס ואולי קצת נוסחתי מדי. כנראה כי הערוצים מפחדים לאבד את המומנטום שנוצר ולהבריח את הצופים שוב בחזרה למחוזות הסיטקום אם יתחילו להתנסות בפורמטים חדשים. על כן הבשורה להמשך האבולוציה של הדוקו קומדיה הייתה חייבת להגיע ממקומות נידחים יותר וכך גם קרה.

Review with Myles Barlow מ 2008 עלתה לאוויר בשעת שידור נידחת בערוץ אוסטרלי ועסקה ברעיון חדש לשם שינוי. בסדרה אדם מחליט להפוך למבקר אבל לא של תוכניות טלויזיה בז'אנר הדוקו קומדיה אלה של החיים עצמם. גניבה , רצח , התמכרות לסמים נהפכו לעוד משהו שצריך לבקר אך בדרך חייו האישיים מתדרדרים. הסדרה הזו כמעט נשכחה לחלוטין ומלבד בודדים ששמרו על זכרונה יתכן והייתה נעלמת לחלוטין למזלנו זה לא קרה וב 2014 עלתה לאוויר מחדש כחידוש אמריקאי ברשת הקומדי סנטרל.

Review with Forrest MacNeil

לטעמי הגירסה החדשה יותר היא הטובה יותר (על דברים כאלה יש מעריצים שיתכן וירצו להתנקש בחיי) אבל ההפקה פה מהודקת התסריט פרוגרסיבי ומהנה והדרך בה חייו של פורסט מתדרדרים יצירתית כמו שהיא מטרידה. הסידרה הזו מצליחה לשאול שאלות פילוסופיות מעניינות : האם מבקר חייב להתנסות במושא הביקורת שלו גם במחיר אישי בשביל להחשב כמבקר וכמובן שאלת הנבואה שמגשימה את עצמה.

זוכרים שטענתי כי אני עדיין חלוק בדעתי לגבי מה היא סדרת הדוקו קומדיה הטובה ביותר ?  האם זו משפחה בהפרעה או שאולי Review . השאלה הזו תשאר לצערי בלתי ניתנת לפתרון (אלה אם כן תצוץ סדרה טובה יותר).

כן אוכל לענות על השאלה מה היא הדוקו קומדיה הטובה ביותר בקולנוע לטעמי. ללא היסוס What We Do In The Shadows הפקה ניו-זילנדית ששוחררה ב 2014 והראתה לכולם כי קומדיה טובה זו לא שאלה של תקציב. הדוקו קומדיה הזו עשוייה טוב וההתמקדות בז'נאר העל טבעי היא לא פחות מהברקה. בסרט אנחנו עדים לחברותם המשונה של 5 ערפדים החיים בעולמנו מבלי שנשים לב. אם ספינאל טאפ היה הקאלט הגדול של שנות ה- 80 , מה שאנחנו עושים בצללים הוא סרט הקאלט הגדול של תקופתנו בז'אנר.

ואם התחלנו בספיינל טאפ, נסיים את הסקירה הקצרצה הזו (כי באמת נגעתי רק ביצירות הבולטות) בממשיך דרכו הרוחני.

Popstar: Never Stop Never Stopping מ- 2016 הוא סרט מאוד מוכר. ואני לא מדבר על כך שיוצריו פועלים ויוצרים יחדיו בתור שלישיית הקומדיה The Lonely Island מ 2001 . זהו סרט מוכר כי החומרים שלו מוכרים , זמר צעיר ופופולרי שרוצה להוכיח לעולם כי הוא שווה יותר ממה שהוא שווה באמת. זהו ספיינל טאפ למוזיקה של העידן שלנו והעידן שלנו הוא נקודת המוצא של הסרט הזה : שטחי , מטופש וחובב הקסטרווגנזה אבל יותר מכל הרצון להצליח בעולם בו נהיה קשה יותר ויותר להצליח. בניגוד לציפיות שלי הסרט גם התגלה כמרגש כאשר טיפל בנושאים מקוריים כמו חברות לנוכח הצלחה.

זהו עד כאן אשמח אם תכתבו על סרטים / סדרות נוספות בז'אנר שאהבתם בתגובות.

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*