כלכלות פיקטביות

תהיתם פעם מדוע תאגיד "נאקטומי" ב"מת לחיות" ישמור אגרות חוב בשווי של 640 מיליון דולר בכספת המטה שלו ? זו לא התנהגות שפויה של תאגיד.

או איך יתכן של-MomCorp מפיוצ'רמה יש גרעין שליטה לא אופייני לחברות בגודלו: 99% מהמניות שייכות לאמא והשותפים האחרים – הבנים וואלטר, לארי ואנגר בעלים של 0.1% אומללים. אולי הם לא אומללים כל כך, כמה בעצם תאגיד שמייצר את כל הרובוטים ביקום אמור לגלגל בשנה ?

כמו גוגל ?

כמו פייסבוק ?

אחד מהדברים שאנשים אוהבים יותר מלצבור כסף זה לדמיין על כסף, קיים שפע ספרותי עצום של כלכלות פיקטיביות לתמוך באהבה זו.

dfg1
האם הדואופול של שתי חברות האינטלגנציה המלאכותית האלה היה מצליח לעבור את הממונה להגבלים עסקיים ?

ניסיונות להעריך שווי של תאגידים וחברות פיקטיביות בוצע מספר פעמים. כך למשל בכתבה זו שפורסמה בפורבס או זאת שפורסמה בריל ביזנס. ניסיונות אלה היו מבדרים ולא נעשתה עבודה אמיתית להעריך שווי של תאגיד או את השפעתו הכלכלית חברתית ביקום בו הוא התפתח. על פי הסקירות שלהם CHOAM תאגיד הפעול ביקום של DUNE הוא התאגיד הרווחי ביותר בקרב התאגידים המומצאים. על פי הסקירה הערך הכספי שלו אמור להיות 1.94 טריליון דולרים (אמריקאים) ביחס ל 2016.

חישוב הערך הזה רחוק מלהיות מדויק או בכלל הגיוני. תקציב ממשלת ארה"ב כולה ב 2015 היה 3.8 טריליון. לא סביר שרווחים של חברה האחראית על המסחר (כולל המסחר במרקוח הנדיר) בכל היקום של חולית (יקום המתרחש כ  21,000 שנים בעתיד וכולל בתוכו כ: 13,300 עולמות שונים) יהיה רק 1.9 טריליון. הכלכלה העצומה הזו  אמורה להיות בלתי ניתנת לחישוב גם על ידי המנטאנט המוכשר ביותר.

ובכל הנוגע למחיר הסחורות ביקום הזה המרקוח (שהוא אנלוגיה ברורה לנפט) צפוי להיות הסחורה היקרה ביותר ביקום. כמה יקרה ? אפשר רק להסיק שבהתחשב בכך שתנועת סחורות של עולמות שלמים תלויה בו אז חבית אחת שלו כנראה אמורה להיות שווה לחישוב הזה :

קיימים בארץ נכון לויקיפדיה כ 11 יצרנים גדולים שמפיקים נפט והחבית נכון לכתיבת שורות אלה שווה כ – 50 דולר. ביקום של 3 יצרנים מחירה היה כנראה שווה 150 דולר לחבית (כפי שהיה בהתקופת הקרטל של אופ"ק). עכשיו אם נקח בחשבון שבמקום עולם אחד שצורך את החבית הזו יש בעצם 13000 עולמות שווי חבית נפט בודדה היה כנראה מגיע ל 2 מליון דולר לחבית.

וגם זה לא מדויק כי המחיר תלוי לא רק ביצרנים אלה גם בהספק שלהם. ואם נקח בחשבון שהמרקוח קיים בכוכב אחד בלבד בו X עקלתונים מייצרים אותו בקצב לא ידוע אנחנו מגיעים לסכום גבוה בהרבה וזה רק עבור חבית בודדה של מרקוח…

אין פלא שאומדני שווי לכלכלות פיקטיביות הוא משימה קשה שדורשת הבנה בפרטים רבים בכדי ליצור תחזית ריאליסטית.

זו גם הסיבה לכך שכלכלות מפורטות יותר נמצאות ביצירות בעלות היקף רחב יותר. אבל גם בהם מרבית הכותבים מתעלמים מהישום של המערכת הכלכלית ביקום אותו הם יצרו. אנחנו מקבלים בד"כ בעיקר קריקטורות גסות והפשטות. למשל תאגיד ACME שמייצר כנראה כל דבר. כולל טכנולוגיה שדרפ"א הייתה מתה שתהיה לה.  הערכת השווי שלהם היא נעלם אחד גדול כמו גם קהל הלקוחות שלהם.

כנראה ש ACME היא הדוגמא המתבקשת לתאגיד ללא עיסוק ליבה

את מי זה מעניין בכלל ולמה ?

זה מעניין אותי וכנראה שאני לא היחיד אם בעבר נכתבו 2 כתבות על העניין. אני חושב שכאשר אנחנו מהרהרים על העתיד וההווה תוך כדי בחינת העבר אנחנו חושבים באיזו חברה היינו רוצים לחיות ומה המודל הכלכלי של אותה החברה. אחת מהדוגמאות הטובות ביותר לאוטופיה חברתית מתרחשת ביקום של מסע בין כוכבים. הנה סקירה קצרצרה למי שלא בקיא בפרטים:

כאשר האנושות צמחה מתוך חורבות הסכסוכים על כדור, אדם אחד בנה מנוע שאיפשר לו לטוס במהירות רבה. כתוצאה מהפעלתו גזע חייזרי מתקדם יצר קשר עם האנושות והעניק לה הכוונה ראשונית וטכנולוגיות שונות. כך האנושות החלה במסע מעורר השראה לטפל בחולי החברה – התחרות על משאבים.

במקום שאנשים יעבדו בכדי להשיג דיור , בריאות , רווחה , חינוך , הזנה ובטחון כל אלה נהפכו לנחת כולם בגלל התפתחויות טכנולוגיות בדמותו של מרכיב העל (המשכפל) וכורי היתוך (אנרגיה).

אז מה האנשים עושים שם כל הזמן ? על פי רוב נראה כי רובם יושבים בבתי קפה (בהם מבשלים ומארחים אנשים שזה התחביב שלהם …) נהנים ממוזיקה ( באמצעות אנשים שזה התחביב שלהם) ונהנים מההגנה של הפדרציה על דרך חיים זו (המורכבת כולה מאנשים שנמצאים שם מתוך תחושת שליחות וסקרנות מדעית כלומר זה התחביב שלהם). הכלכלה של מסע בין כוכבים היא כלכלת תחביב והיא מתחברת באופן מעט נבואי להתפתחויות האחרונות בהם אנשים בכירים מעולם הטכנולוגיה מדברים על החזון הזה של כלכלת תחביב (הפיכת הכנסה בסיסית למשהו פסיבי ומובטח לכל ע"י המדינה).

אפשר לצקצק בלשון ולומר שטבע האדם תחרותי מיסודו. עושה רושם שאנשים נהנים לפנטז על כלכלות אוטופיות בדיוק באותה מידה כמו שהם נהנים לפנטז על כלכלות דיסאוטופיות. ההגדרה בין דיסטופיה ואוטופיה נובעת מתוך החברה עצמה. מסע בין כוכבים מציגה לנו חברות בהם הקפיטליזם התעצם. כך לדוגמא בקרב גזע חייזרי של פארנגים החולמים על אושר כלכלי ותו לא. החברה שלהם סוגדת לחוקי קניין. חוקי רכש אלה נראים לנו מגוחחים וסאטיריים כי אנחנו נהנים מהנוחות בחברה שעדיין לא נכנעה לחוקי שוק מוחלטים. אם החברה עצמה מעודדת רכושנות בכל מחיר הדיסאוטופיה עבורה היא ההגדרה שלנו לאוטופיה.

זו הסיבה לכך שהפרנגים לא הצטרפו באופן מלא למנגנון הכלכלי של הפדרציה הוא פשוט מנוגד לעקרונות הבסיסיים שלהם. כל פרנגי שמכבד את עצמו והחברה חולם על השגת כסף לא על לנגן בכינור.

סיכום

חברות פיקטיביות מציגות מודלים כלכליים שונים שמהווים מראה על כלכלות העולם שלנו. מעבר לערך הבידורי ספקולציות אלה פועלות אקטיבית לשינוי החשיבה של אנשים על הכלכלה. הריי כלכלה היא רעיון ותחילתו מצוי בתוך התרבות עצמה. אם מארקס לא היה הוגה את המרקסיזם לא היינו מקבלים זכויות סוציאליות רבות מהם אנחנו נהנים כיום שספק רב מאוד אם היו מתפתחות באופן טבעי בתנאי שוק. התרבות משפיעה אם כן על הכלכלה ויוצרי התרבות, כותבים והוגים מוכשרים הם שדוחפים אותה למחוזות חדשים.

אני רוצה להאמין כי העידן הקפטילסטי יגיע לסופו עם עליית המכונות ונזכה להגיע לכלכלת התחביב הכה מבוקשת שלנו.

כל עוד המכונות האלה יבצעו את מלאכתם נאמנה בלי להתנגד יותר מדי 🙂

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*